<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער תשיעי</h1>
<h2>דף כז.</h2>
אסור לבטל איסורין שבתורה לכתחלה, ואם בטל הרי זה מותר, ואעפי"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל. ויראה לי כיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זה אלא על זה העובר שבטל האיסור אבל לאחרים הכל מותר, כיצד הרי שנפלה סאה של ערלה לתוך מאה סאה שהרי נאסר הכל לא יביא מאה סאה אחרות ויצרף כדי שתעלה באחת ומאתים, ואם עבר ועשה כן הכל מותר, אבל באיסורין של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה, כיצד חלב שנפל לקדירה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדירה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם, וכן כל כיוצא בזה, לר"ם. הר' שלמה כתב אסור גם כן למי שבטלו בעבורו, וכן נראה. מלשון הר"ם שמענו שכן הדין בערלה וכלאי הכרם ותרומה בחוצה לארץ ובכל דבר שאין (עקרו) [עיקר] איסורו אלא מדברי סופרים, ויש מי שכתב שאין מבטלין איסור אלא בדבר שאין לו עקר מן התורה כגון מוקצה, אבל הדבר שיש לו עקר מן התורה כגון שמנו של גיד שאיסורו משום גיד וכן בשר עוף בחלב שאיסורו משום בשר בהמה בחלב אין מבטלין, והראב"ד כתב תרומת חוצה לארץ מבטלין אותה ומערבין אותה אפילו לכתחלה מפני שאין לחוש ולגזור בה משום תרומה של תורה שאין תרומה של תורה בחוצה לארץ כלל, אבל שמנו של גיד שיש לחוש ולגזור משום גיד ופחות מששים שיש לחוש ולגזור משום מחצה ומחצה שאסור מן התורה, בכיוצא באלו אין מבטלין. ויש מי שכתב דבר שיש לו עקר מן התורה כגון גבנת גוים שאסורה משום תערובת חלב טמא וכיוצא בזה אין מבטלין האסור בידים לערב אותה לכתחלה, ואם עשה במזיד אסור, בשוגג מותר, נתערב מעצמו הואיל ואין עיקר איסורו אלא מדברי סופרים מרבה עליו היתר כדי לבטלו, ודבר שהוא אסור מדברי סופרים ואין לו עקר מן התורה, כגון חלה ותרומה בחוצה לארץ שאין איסורן אלא כדי שלא תשתכח תורתן, מערבין אותן ומבטלין אותן לכתחלה להאכילן לזרים, וכן כתב הר' שלמה. ויראה לי מענין ההלכה וביאור הר"ם שאין לנו אלא שתי חלוקות בדבר, איסור תורה ואיסור מדברי סופרים, וכל אסור מדברי סופרים שנתערב הואיל ועקר האיסור שבו אינו אלא מדברי סופרים מוסיפין היתר כדי לבטלו, אבל אין מערבין אותו בידים כשהאיסור בעין, ואיסור תורה שנתערב אעפ"י שכבר יצא על ידי התערובת מכלל איסור תורה, הואיל ויש בה איסור תורה ולא נתבטל מדברי סופרים אין מבטלין אותו לכתחלה.
